גידולים אורגנים מנטף

קשר טיבעי

נכתב ע"י מגי בתאריך 27 ביוני 2010

חיות טורפות שאוכלות חיות נקראות carnivore
חיות שאוכלות רק צמחים נקראות herbivore
מבין מיני האנשים, יש גם כאלו שקוראים לעצמם localvore. אלו הם אנשים שבוחרים לאכול ולצרוך רק מהסביבה שלהם, בכדי ליצור ייצור וכלכלה ברי קיימא באזורם. בתכל'ס, זה אולי נשמע מאד מפוצץ אבל בשורה התחתונה, קשר כזה בריא לשניי הצדדים ולעולם כולו.
המינוח הנפוץ יותר בימינו הוא חקלאות בשיתוף הקהילה (באנגליתCSA: Agriculture - Community Supported ) שהינו קשר טבעי, או מילולית חקלאות שנתמכת ע"י קהילה.
זו היא שיטת צריכה המאפשרת יתרונות רבים לכל הצדדים ותואמת את התנועה ההפוכה מגלובלזציה של ימינו. אני מאמינה גדולה בצריכת תוצרת מקומית ישירות מהמגדל או היצרן. כמו בפרסומת שיש עכשיו ברדיו " כשאתה קונה כחול לבן אז כולם עובדים אצלך" אני הייתי משנה את זה לעובדים ביחד...משהו במשפט שם לא בדיוק מסתדר לי, אבל ההרעיון הוא אותו דבר. כמובן שעדיף מקומי, כחול לבן.
קשר כזה נותן לצרכנים לקבל תוצרת טרייה ממש היישר הביתה. תוצרת כזו מבטיחה לנו, שהיא טעימה ומזינה יותר מהתוצרת ה"רגילה" שאנו מכירים. היצרן/ חקלאי/ת והצרכני/ת מכירים זה את זה וכך יודעים מאיפה זה הגיע, מי טיפל/ גידל אותו וכו'.וישנה אחריות הדדית.
ישנו רווח נוסף לשני הצדדים מאחר ואין פערי תיווך. כולנו חוסכים גם את הוצאות השינוע, הקירור והתעשיה הגדולה המיותרות, בניגוד לעבודת יד. העולם מרוויח כשנחסכים לו המזהמים הרבים הכלולים בשיטה השניה.
בזכותכם ולשמחתי הרבה, יש לי אספקה קבועה של פירות טריים ואורגניים עד הבית. לבקשתכם וכמאין שירות התחלתי להביא פירות בנוסף למלונים ואבטיחים שאני מגדלת. בימי רביעי בבוקר הילדים שלי עוצרים בקונטיינר/ בית האריזה שלנו ואוספים את פירותם הטריים בדרכם לבית הספר. כבר הרבה זמן שהייתי רוצה להרחיב את מעגל היצרנים השותפים לשיטתנו. יצרנים שמייצרים בידיים, לוקחים אחריות לתוצרתם ויכולים לספק לנו תוצרת איכותית. בכדי שיוכל להגיע אלינו בנוחות היצרנים יוכלו להצטרף לימי החלוקה הקיימים שלנו.
מתוך אמונה ששותפויות מסוג כזה מסוגלים לשנות את עתידנו במובן הרחב יותר לטובה ומכיוון שאתם שותפים מלאים בגינה ותורמים לשינוי תרבות הצריכה החומרנית של ימינו, מידי פעם אפגיש אותכם עם עוד יצרנים ומקווה שנצליח לעשות פה משהו שנראה רק מלא ביתרונות.
את היצרן הראשון שאני מציגה לכם, הייתי צריכה להציג לכם כבר ממזמן, במייל המספר עלינו "הצוות" שעובד בגינה... המייל הזה, המספר לכם עלינו- העושים את העבודה תמיד מתעכב מפני שעבודת הכפיים תמיד הכי דחופה ולכן אני כותבת על צמחים אדמה וברחשים...אז השבוע, בעקבות ענין של חלקכם שביקרתם בגינה והתעניינתם בסנדלים שנעלתי,ראו תמונה למטה,  יסופר לכם על משהו שכמעט הלך מן העולם שלנו וכולם יכולים להנות ממנו.

אני מעבירה את רשות הדיבור לעובד וותיק ונאמן, שהינו איש הפרוייקטים של הגינה, חותך הדלעת המיומן ביותר בארץ, בונה בתים, משפץ והוא אבא שלי, PAPA , נחמן הסנדלר.
רשימת הצפי תהייה בסוף. זיכרו שינויים עד יום שלישי ב 11:00
שבוע טוב ולכל המסיימים שנה או מתקרבים אליה בהצלחה!
שלכם,
מגי

אני מייצר נעליים ומגפיים מיומן, ומספק סנדלים לכל המשפחה מידי שנה. התחלתי עם הסנדלרות כשהייתי צעיר, לפרנסתי פתחתי חנות עור בזמן שהייתי סטודנט בשנות השישים. באותם ימים, כל סטודנט היה חייב סנדלים מעבודת יד, והעסק היה מצליח. המשכתי עם תחביב הסנדלרות לאורך הקריירה המקצועית שלי. כל הכלים ומכונות התפירה שהיו לי אז, מתוחזקים ופעילים עד היום בחדר העבודה שלי שמתחת למרפסת. לאחרונה פרשתי לגמלאות וילדיי דוחקים בי להחיות את עסקי הסנדלרות דווקא בגלל ייחודם. אני שוקל את האפשרויות עדיין...
הסנדלים שלי הם, בניגוד לאחרים, מעוצבים ספציפית עבור כל רגל באופן מחמיא, הם מתאימים לכף הרגל באופן מושלם והם עשויים מהחומרים הטובים ביותר.
הקשר בין הגינה של מגי, לסנדלרות בעבודת יד אינו כל כך מעורפל. שניהם עיסוקים מאד "אורגניים" במובן של היותם עיסוקים מאד ארציים, לא טכנולוגיים, תוך שימוש בחומרים טבעיים בלבד. העבודה היא ידנית לחלוטין, ללא אוטומציה והמוצר הסופי הינו טבעי לחלוטין, נשמר שנים רבות וידידותי לסביבה.

תהליך הכנת סנדלים, בעיצוב אישי כמובן, הוא מאד מעניין. למי מכם שמעוניין להמשיך לקרוא, הנה פירוט השלבים:
הסנדל הוא צורת הנעלה מהפשוטות יותר, ובנוי מ 3 מרכיבים: סולייה עילית, רצועות וסוליה תחתונה. סנדלים תעשייתים מיוצרים כמובן על ידי מכונה. הסולייה העילית והחלק העליון נחרצים במכונת שטאנץ (קליקר באנגלית) לפי מידה סטנדרטית. החלק העליון, לרוב רצועות, מודבקות לסולייה העילית. הסולייה התחתונה נחתכת בשטאנץ או יצוקה לפי המידה של הסולייה העילית. לעיתים קרובות, החלקים יצוקים יחד או מולחמים, ללא כל תהליך סנדלרות מסורתי. הכנה של זוג סנדלים לוקח רק מספר דקות.
סנדלים בעיצוב אישי בעבודת יד הם שונים לגמרי. כל חלק נעשה בנפרד על פי רצון הלקוח. העבודה ידנית ואינטנסיבית מאחר וכל חלק נעשה בנפרד. הנה פירוט התהליך:
תכנון ועיצוב:
ראשית יש להחליט על עיצוב אשר מחמיא לכף הרגל. אם כף הרגל היא רחבה, רצועות דקות מסודרות במקביל או בהצלבה יישרתו להדגשה של האורך של כף הרגל וימסכו את הרוחב שלה. אם כף הרגל ארוכה וצרה רצועות רחבות החוצות את הרגל יתנו לה מראה פורפוציוני יותר. הכי קל להחליט פשוט על ידי ניסוי. עוטפים את כף הרגל ברצועות בעוביים שונים בכיוונים שונים ורואים מה נראה נחמד.
בנוסף, הרצועות חייבות להיות ממוקמות נכון. לא כדאי לחבר רצועה תחת נקודות לחץ, כמו המפרקים באצבעות. עדיף לסדר את הרצועות כך שיחזיקו את המפרק של האצבע הגדולה וגם את העקב או את קימור כף הרגל. סידור הרצועות חשוב גם להתאמת הסנדל וגם לנוחות.
גם את הצבע ניתן לקבוע. בדרך כלל אני דבק בצבעי בעור הטבעיים, אך ניתן להשיג עור בכל הגוונים.
העיצוב, כפי שניתן לשער, עלול לקחת זמן מה, אך בסופו של דבר כל אחד מוצא את העיצוב המתאים לו. מצורפים כאן מספר תמונות של סנדלים שהוכנו לאחרונה.
מדידות:
האדם, הלקוח, עומד על פיסת נייר כשרגליו מעט פשוקות ומשקלו מתחלק שווה על שתי רגליו. אז, מציירים את המתאר של כף הרגל. יש לסמן את המיקום של המפרקים של האצבע הגדולה ושל האצבע הקטנה, את המרווח בין האצבע הגדולה לבין האצבע שלידה, את תחילתו וסופו של הגשר, את עומק הגשר ואת מרכזו של הגשר החיצוני (כן יש גשר חיצוני, בדר"כ קשה לראותו אבל הינו מיקום טוב לרצועה).

העברת המדידות להכנת הדוגמה:
קו המתאר של הרגל אינו הצורה הסופית של הסנדל. צורת כף הרגל בעמידה אינה דומה לצורתה בזמן מנוחה, ויש להוסיף מרווח סביב העקב כדי "ליישר" את כף הרגל. בנוסף יש להוסיף מרווח מגן במקומות המועדים להיתקל בחפצים. ישנן נשים המעדיפות מרווח קטן ובכך לתת לכף הרגל מראה קטן יותר. בקיצור, את הצורה הסופית של הדוגמה יש לקבוע.
הסגנון והמיקום של הרצועות צריך להופיע על הדוגמה.
סולייה עילית:
הסולייה העילית עשוייה עור עבה מאד, 0.5-0.7 ס"מ). אני משתמש בעור המיועד לאוכפים או לסוליות, לרוב מאזור השחמות או קרוב לצוואר. העור אינו רקום בצפיפות ולכן, עם הזמן, יידחס ויתפוס את הצורה של תחתית כף הרגל. לעיתים קרובות יהיו על העור קמטי שומן, צלקות סימני עקיצות של קרציות וסימנים אחרים אשר מושכים את העין ומקנים לעור מראה טבעי.
הדוגמה מצויירת על גבי העור, עבור שתי כפות הרגליים (אשר עשויות להיות זהות אך לא בהכרח) אחת ליד השניה, באותו הכיוון תוך הקפדה שהעור בעל עובי וצפיפות אחידים עבור שתי הרגליים. את הדוגמה חותכים עם סכין חדה או מזמרה ייעודית.
חורים אליפטיים מאורכים נחתכים בסולייה העילית, במקומות הנכונים עבור הרצועות. חשוב למקם את החורים במקום הנכון. קרוב מידי והם יפריעו לתפירה או לרצענות, רחוק מידי הם יפריעו לכף הרגל.
את הסולייה העילית מרטיבים ומאלצים בה קשת גבוהה. עור רטוב נמתח. אם העור יימתח הרבה, הוא לא יתכווץ חזרה כאשר הוא מתייבש. כאשר הסולייה העילית מתייבשת, הקשת תשאר.
יש לשפשף את החלק התחתון של הסולייה כדי לייצר משטח מחוספס ולמרוח שכבה ראשונה של דבק. הסולייה העילית עכשו מוכנה.

הרצועות:
קיים מרחב רחב מאד של חומר עבור הרצועות. אני מעדיף חומר עבה יותר בגלל המראה שלו. הוא גם נשחק יותר טוב עם הזמן ואינו מתבלה כמו עור דק יותר. אני משתמש במש שנקרא באנגלית vegetable tanned leather שאותו אני צובע ומשמן ביסודיות, או ב latigo בצבעים צהוב או בורדו. את הרצועות אני חותך מהצד המלא של העור בעזרת מכשיר יעודי, מין סכין חדה עם מקבע. הקצוות הישרים מעוגלים גם כן על ידי כלי ייעודי. מאחר והרצועות יימתחו עם הזמן אני נוטה להשתמש בעור מאזור הגב, ונמנע מעור מאזור הבטן.

חיבור הרצועות לסולייה עילית:
ראשית, יש להשחיל את הרצועה דרך החורים שנחרצו בסולייה העילית, לקבלת העיצוב שרצינו. עדיף שהרצועות יהיו מרצועה אחת ארוכה, שיכולה לנוע בין השכבות של הסנדל, כך שנוכל תמיד להתאימן לפי הצורך. זהו סימן היכר לסנדלים מאיכות גבוהה, סנדלים זולים לא יאפשרו זאת. בעצם, הרצועה הארוכה כרוכה סביב כף הרגל, מעליה וגם מתחתיה. אבל יש כאן בעיה - הרצועה העוברת מתחת לרגל תיצור בליטה או רכס.
מה עושים? סולייה אמצעית, בעובי הרצועה, מוכנסת בין הסוליות ובה נחתוך ערוצים כדי לאפשר מקום לרצועה לעבור. כך הסולייה העילית תשאר שטוחה. הסולייה האמצעית מודבקת לתחתית של הסולייה העילית לאחר שהשחלנו את הרצועה. יש לרכך את הקצוות של הסולייה האמצעית בעזרת סכין, וכדי שיתאימו למתאר של הסולייה העילית.
תמיכה של הגשר:
אני משתמש בתמיכות מוכנות (arch cookies)אשר עשויות מחומר מוקצף בעל צפיפות בינונית - תומך אך גם דחיס מעט. את התמיכה יש להדביק לתחתית של הסולייה העילית. המיקום המדויק (התחלה, סוף ועומק) סומן עוד בשלב המדידות. אם גובה הקשת הנדרש נמוך מהקשת שעוצבה בסולייה קודם, מדביקים את התמיכה הנכונה ודוחסים את הסולייה להתאים לה.
עכשו מרבית החלקים מודבקים יחד: הסולייה העילית, הרצועות, הסולייה האמצעית, והתמיכה של הגשר. החלק העליון הוא בצורת כף הרגל והצד התחתון שטוח. אנחנו מוכנים לשלב הסולייה התחתונה.

סוליות:
אין סוף לחומרים מהם עשויים סוליות. אני זוכר את הסנדלים המקסיקניות עם הסוליות מצמיגים. אני לא משתמש בעור מאחר ואם נרטב העור הוא מחליק יותר מקליפה של בננה. עור גם אינו מחזיק טוב תחת השחיקה. אני משתמש באותו החומר שמשתמשים בבירקנסטוק. זה חומר נהדר, דחיס מעט ואינו נשחק מהר.
הסולייה התחתונה מודבקת לתחתית של הסולייה העילית (לכל החלק שהדבקנו קודם) ונחתך בצדדים לפי המיתאר של הסולייה העילית. ניתן לתפור או למסמר מסביב לפי רצונכם. אם אתם אוהבים את המראה של התפרים או שאתם מעדיפים ללא תפרים.
עקבים:
גובה העקב יכול להשתנות. חברת "Earth Shoes" דגלה בעקבים בגובה שלילי lower than the sole. מעצבי אופנה תמיד השתמשו בעקב מוגבה. אני חושב ששניהם טועים. באופן כללי אני מעדיף עקב נייטרלי, אלא אם התבקשתי אחרת. אני מנסה ליצור עקב שטוחה על ידי כך שאני חותך קיעור קטן בסולייה האמצעית, שתפצה על הגובה של העקב. כמובן שאפשר לבנות עקב לכל גובה סביר שתרצו.
אין סוף גם לחומרים מהם עשויים העקבים. אני משתמש בחומר מהצדדים של צמיג. לאורך שנים של התנסוית לא פגשתי חומר טוב מזה. מקבלים 40,000 ק"מ והכיתוב מוסיף עוד אחיזה בכביש. J
העקבים מודבקים וממוסמרים למקום, חתוכים למידה הנכונה מסביב ומודבקים.

גימור:
כל הקצוות של הסנדל המוגמר משויפים עם נייר זכוכית משתי דרגות. השיוף נעשה על "Landis line" , הציר הארוך עם חגורות ליטוש שונות שרואים בחנות הישנה של הסנדלר הזקן. אחרי שהוחלקו, השוליים העליוניים של הרצועות מעוגלות בעזרת כלי ידני, והשוליים התחתונות מלוטשות עם נייר זכוכית. לסיום יש לצבוע, למרוח בשעווה ולהבריק את השוליים בכדי לאטום אותם לחדירת מים.
מדידה סופית:
הרצועות חייבות להיות מותאמות סביב הרגל באופן צמוד. אם הרצועות רחבות, כמו של מגי, יש למתוח אותם שיהיו הדוקות ואז לתפור לסולייה. אם הרצועות צרות וניתנות לכיוונון, צריך פשוט למשוך אותם בין השכבות עד להידוק הרצוי, ולתפור את הקצה. אפשר לחבר את הקצה בצורה שיהיה ניתן להדקם שוב בעתיד. לעיתים רחוקות מאד אני אשתמש באבזמים מאחר ואני לרוב אקשור את הרצועות בקשר קטן וחזק, שהוא גם שטוח ונראה טוב. הרבה מעדיפים קשר כזה, אבל גם אבזמים הם אופציה.
זהו זה, והסנדל מתאים בדיוק וניתן לשימוש לזמן רב. פשוט, אבל הרבה עבודה.
להתראות בגינה או בסנדלריה,
נחמן

חזרה אל מגי:

אנחנו ראינו את אבא שלי מכין סנדלים כל חיינו וזה נהדר שיש יכולת כזו במשפחה. אנחנו דוחקים בו שיפתח עסק קטן שיוסיף לשנות הפנסייה שלו, ואולי הוא עוד ייעשה את זה. אם מישהו מכם מעוניין לבוא לראות את חדר העבודה שלו, אני בטוחה שהוא לא יתנגד.
בשבוע הבא אני אכתוב על ירקות, לא מוצרי בעלי חיים. בינתיים, שינויים ותוספות עד יום שלישי ב 11:00
רשימת הצפי שלנו היא:
חסה- מצטערת שהיו קטנות שבוע שעבר. קשה להם בקיץ והשבוע אני מקווה ליותר משמחות.
עגבניות
מלפפונים
עגבניות שרי
חתיכה מדלעת "סינדרלה" או "נפוליטני" (מאורכת וטעימה
בזיליקום או כוסברה אולי
פלפלים? או בצל יבש
חצילים-??? או בצל יבש
תירס- לא בטוח
כרישה גם לא בטוח הכמות

בגדולים גם:
קישואים
כרוב
סלרי

בסלי פירות: כנראה כרגע
מלונים
וענבים